איך פגשתי את אמא – הסדרה שכבשה את כולם

סיטקומים היו חלק בלתי נפרד מהטלוויזיה האמריקאית ומהטלוויזיה בכלל, כמעט מהיום בו המכשיר הפך להיות חלק בלתי נפרד מכל בית, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות. בשנות התשעים, ללא ספק רמת הסיטקומים השתפרה והשפעתם גדלה. לראייה, סדרות כמו סיינפלד, חברים, נישואים פלוס, משתגעים מאהבה ועוד. 

עם ירידתן של סדרות אלו, נוצר ואקום מסוים אך הוא מהר מאוד התמלא באמצעות סדרות חדשות. אחת מהן היא "פגשתי את אימא". מדובר על סדרה שרצה כמעט עשור והצליחה ליצור לה קהל צופים נאמן, לא רק בארצות הברית אלא גם במדינות רבות, כולל ישראל. חשוב לציין, הסדרה זוכה להצלחה עד היום, בין היתר בזכות העובדה ששידורים חוזרים שלה מוקרנים בנטפליקס.

לפני שנסביר מה המהות של ההסדרה, חשוב להדגיש, בעידן בו סדרות הטלוויזיה הפכו להיות הרבה יותר מדוברות ופופולאריות מסרטים בקולנוע, ובמובנים רבים איכותיות לא פחות ואף יותר, זה לא עניין של מה בכך שסדרה מצליחה לרוץ תשע עונות רצוף, לנחול הצלחה גם בשידורים חוזרים וכן לייצר סדרת המשך הפוכה (איך פגשתי את אבא). 

על מה הסדרה?

איך פגשתי את אמא, זו סדרה שמציגה מספר חברים, בראשם טד, אשר מספר את הסיפור מנקודת המבט שלו לילדיו בשנת 2030. הוא מספר להם כיצד פגש את אימא שלהם. במקום לעשות את זה בפרק אחד, תמציתי, הוא חוזר על כל סיפור חייו ושל חבריו הקרובים, כולל כמובן אימא שלהם. 

כך אנחנו יכולים להיחשף הן לחויות משותפות, זיכרונות, טיולים, בילויים, רגעים שמחים ורגעים עצובים ועוד. מצד אחד, הסדרה היא רומנטית ורגישה, ומצד שני יש בה הרבה מאוד שנינות, ציניות, ובעיקר מאוד מצחיקה ומבדרת.